בעשורים האחרונים, מתחוללת מלחמת אזרחים בתימן, כאשר מפרוץ מלחמת חרבות ברזל ב 7.10.2023 הפך הגורם הצבאי השליט במדינה - החות'ים, לשם שגור בכל פה בישראל. מתחילת המלחמה שיגרו החותים לעבר ישראל מאות טילים וכתב"מי נפץ, ובעוד שמרביתם המכרעת יורט, מקצתם פגעו ואף גרמו לפגיעות בנפש וברכוש.לאחר מדיניות הבלגה ושיתוף פעולה בינ"ל בים האדום, ולאחר פגיעת כלי טיס בלתי מאויש בתל אביב, בו נהרג אזרח ישראלי, תקפה ישראל בערי ונמלי תימן, כאשר תקיפות אלה, באופן טבעי, לוו באיסוף מוקדם, מלווה ואוחר של גופי המודיעין הישראלי.אמנם, ישראל תקפה בפעם הראשונה בתימן במלחמה זו, אך כמו במקרים רבים, גם במקרה הזה, המורשת וההיסטוריה מלמדות אותנו שאין חדש תחת השמש, ועל כן, אנחנו מבקשים להאיר בזרקור מיוחד את אנשי היחידה ומשימות האיסוף סביב גורמי הצבא בתימן שבוצעו כבר לפני עשרות שנים.
מעטים מקרבנו זוכרים כי הצבא המצרי היה בשנות השישים של המאה הקודמת, במשך כחמש שנים (1962-7), במלחמה רחוקה מאד מארצו, על שטחה של תימן הרחוקה. לאחר הפיכה צבאית בתימן בספטמבר 1962, בה הודח המלך דאז, החליט גמאל עבד אלנאצר, שליט מצרים דאז , משיקוליו הכלל- ערביים , לתמוך במורדים ולשלוח את היחידות הצבאיות המובחרות שלו באותה העת: דיוויזיה שריון 4 ויחידות של כוחות מיוחדים (קומנדו וצנחנים) , חי"ר , חת"ם ועוד, ומעורבות נרחבת של חיל האוויר המצרי, בדגש על האיזורים ההרריים.כוחות אלה היו באותם הימים בראש הצי"ח המודיעיני הלאומי שלנו ומושא קבוע למעקב תקשורתי של היחידה . הסיבה הייתה להתערב במאבקי הכוח הפנימיים בתימן. החות'ים, לבטח כפי שאנו מכירים כיום, לא היו כלל כוח בעל משמעות צבאית או פוליטית.
עיקר האיסוף בתימן לא היה כנגד כוחות הצבא או המורדים התימנים – אלא הזדמנות פז לקלוט את יחידות הצבא המצרי בכלל ואת הדיוויזיה העיקרית בו בפרט , בעת לחימה . מכאן שהיה צורך ממשי להשקיע כל מאמץ על מנת לקלוט את אמצעי הכוחות המצרים בלחימה בתימן. אך בשל המרחק הרב מאד היה ברור כי באמצעי הקליטה הקונבנציונאליים ,שהיו קיימים אז ביחידה , לא יהיה קל "לשים את האוזן" על אמצעי הקשר של יחידות הצבא המצרי ובעיקר דיוויזיה 4, בלחימה הרחק בתימן.
פעילות היחידה מול המעורבות הצבאית המצרית בתימן:
עיקרי הצי"ח המודיעיני והתקשורתי:
ההערכות בתימן של כוחות צבא מצריים , כאשר השלום עמה עוד היה רחוק , ואשר היוותה האיום העיקרי והחמור ביותר על צה"ל ,עוררה מיד שינויי/ תוספות בצי"חים המודיעיניים והתקשורתיים עבור היחידה מול הזירה הדרומית. עיקרי הצי"חים היו:
מהו סד"כ הכוחות המצרים , אשר הורד לתימן? ומה היערכותו שם?
מה פעילותם ומצבם המבצעי הקרבי של הכוחות המצרים בתימן?כיצד נלחם הצבא המצרי בתימן?
כיצד מתבצע הקשר של הכוחות בתימן עם הבית? מהם הנתונים התקשורתיים של קשר זה ?
דרוש היה מגע תקשורתי עם רשתות הטקטיות של הכוחות המצריים הערוכים בתימן . מחמת ריחוק הכוחות מן הארץ לא הייתה קיימת אפשרות לקליטתן באחד מאתרי הקליטה של היחידה בארץ .
ניתוח הצי"חים והפיתרון למתן מענה:
ניתוח סעיפי הצי"חים המודיעיניים והתקשורתיים מביא מיד למסקנה כי כאן צורך בפיתרון בלתי- קונבנציונאלי. מפקדת היחידה החליטה על יציאה להפלגה ארוכת טווח עם צוות האזנה בכיר מתאים על מנת להתקרב , ככל האפשר , לחופי תימן ולנסות לקלוט את אמצעי הצבא המצרי שם. במילים אחרות: האזנה מושטת ארוכת טווח (מספר חודשים). כן הוחלט כי הצוות, שיצא להפלגה זו יהיה מורכב מבכירי אנשי המקצוע :
סא"ל מנס ויסמן ז"ל (היה ס' מפקד היחידה) - מפקד הצוות ואיש הטכני. למנס ז"ל היה גם רקע של אלחוטן.
רס"ר יצחק מלפוף ז"ל. – חפשן מתמחה בתחום הת"ג המצרי/אלחוטן.
סרן אברהם אילת ז"ל – קב"ר דרומי ואלחוטן.
ההפלגה התבצעה על גבי אונית משא שהופעלת ע"י צוות שכולו ישראלים. בתוך אוניה זו הוקצה לצוות תא, שישמש כחדר עבודה . בחדר זה הותקנו מספר עמדות להפקת משימות בתחום הת"ג ובתחום התג"מ הטקטי.
כן נקבע נתיב ההפלגה: אילת- אסמרה(אתיופיה/אריתראה) – מומבסה(קניה) – דאר אל - סלאם(טנזניה).
תוצאות הקליטה:
בקטע שבין אילת לאסמרה: לא נקלטה פעילות רלוונטית כלל.
בקטע שבין אסמרה למומבסה: רק בקטע זה נקלטו האמצעים הרלוונטיים : 7-8 רשתות צבאיות מצריות בתימן שפעלו בתחום הת"ג. רשתות אלה פעלו בדיבור ובמורס . רשתות אלה שירתו כוחות מצרים בתימן בינם לבין עצמם, רשתות המשרתות את הבסיסים השונים בהם נערכו המצרים . אותר גם הקשר, רשת ת"ג אחת , המשרתת את מפקדת הכוחות המצרים בתימן עם העורף, המטכ"ל המצרי בקהיר. כמו כן אותרו בתימן רשתות צבאיות מצריות בודדות בתחום התג"מ הטקטי.
בקטע ההפלגה הנוסף לא אותרו אמצעים מצרים רלוונטים.
ההחלטה להתבסס באסמרה:
ממצאי הקליטה דווחו למפקדת היחידה באמצעות הקשר המוצפן של האוניה. על בסיס ממצאים אלה החליטה מפקדת היחידה כי על הצוות לרדת, בדרכו חזרה לארץ, באסמרה, להתמקם בה ולהתחיל להאזין לכוחות המצרים בתימן באופן קבוע על הקרקע ובאופן חשאי . הנחייה זו הועברה לאסמרה וחיכתה לצוות שלנו שבאוניה לאחר חודש בדרכו חזרה לארץ, בנוב' 1962.
הקמת החוליה באסמרה:
באסמרה חיכה לצוות נציג המוסד, אשר עדכן את הצוות בדבר החלטת מפקדת היחידה להתמקם באסמרה. הוא סייע לצוות לאתר דירה , שנשכרה בעיר. בתקופת ביניים קצרה הצוות נאלץ להתגורר בבית מלון בעיר. הצוות פירק את ציוד הקליטה , שהיה מותקן בתא העבודה שבאוניה והציבו בדירה המושכרת. על שגרת העבודה בדירה, אשר באסמרה מעיד רס"ן(מיל) אברהם אילת:
"עבדנו כל הזמן כי היינו מעטים מאד, בקושי ירדנו לרחוב הראשי ל"נשום אוויר". היינו יורדים לכמה דקות וחוזרים מיד לדירה להמשך העבודה וגם כדי לא להיות חשופים מדי . העיר דמתה אז כמו העיר עכו בארץ. מנס, מפקד הצוות החליט להחזיר לארץ את רס"ר יצחק מלפוף בגלל עבירה משמעתית חמורה , שהאיש עשה מיד עם הגעתנו לעיר הנמל. נותרנו רק שניים. הדבר אילץ אותנו לתפקד כאלחוטנים: אני טיפלתי והפקתי רשתות הדיבור, בזמן שמנס הפיק את הרשתות במורס. העבודה הייתה מאומצת מאד. את ממצאינו היינו מדווחים לארץ באמצעות איש המוסד, שהיה אחראי עלינו. הוא היה גם אחראי על כל נושאי המנהלות הקשורות אלינו. הוא היה , למעשה , הממונה עלינו ומפקד המתקן. הוא היה בא לבקר אותנו כל יום. דרכו היינו שולחים את החומר הקשיח (hard copy) כל יום לארץ."
בשלב מאוחר יותר הועתקה החוליה מאסמרה (אריתריאה) אל עיר הבירה של אתיופיה, אדיס אבבה. שלוחה זו פעלה ברציפות עד חודש וחצי לאחר מלחמת ששת הימים(יולי 1967), עת החליט נאצר להחזיר את כוחותיו מתימן על מנת שישתתפו במלחמה נגד ישראל.
סיכום ונקודות להדגשה:
מלבד הנתונים ההיסטוריים המעניינים, המרכיבים סיפור זה, ניתן ללמוד ממנו את העיקרים הבאים:
במקרה זה , כמו במקרים רבים אחרים, ידעה היחידה בעת קיומם של צי"חים מודיעיניים חשובים ומיוחדים למצוא את הפתרון המתאים על מנת לענות עליהם. במקרה שלנו: האזנה מושטת ארוכת טווח עם צוות האזנה מתאים,
בשל המרחק הרב, ומשך הזמן הארוך הנדרש לכיסוי, היחידה התמקמה מול חופי תימן עם אמצעיה בזמן המתאים ביותר למתן מענה לצי"חים השונים עת התחוללה ההפיכה בתימן וכאשר המעורבות הצבאית המצרית הייתה בשיאה.
הפריסה של הצבא המצרי בתימן יצרה אפשרות להגיע לכיסוי התקשורת, שלא היתה כזו בהערכות במצרים. פירצה תקשורתית זו נוצלה היטב על ידי היחידה.
יצירתיות, דבקות במשימה ומקצוענות – הביאו מודיעין ערכי וחיוני באותם השנים ולקראת מלחמת ששת הימים (1967).
הזווית הישראלית הנוספת, והפחות מוכרת, היא ההתגייסות של חיל האויר הישראלי, בשיתוף המודיעין הבריטי, להצנחת אמצעי לחימה לכוחות התימנים שנלחמו במצרים. מטוסי תובלה של חיל האויר גמאו ואם ההיסטוריה תמיד חוזרת, זה אולי המקום להזכיר כי מטוסי חיל האויר הגיעו עד תימן.
כתב – סא"ל (דימ) עזוז משה, ליאור שלזינגר
ערך – אל"מ (דימ) נעם שפירא
Commenti