השתלבותם ותרומתם של בני העדה הדרוזית ליחידה 8200

החל מה 25 לאפריל, משך ארבעה ימים, יציינו בני העדה הדרוזית את חג נבי שועייב. לכבודו של חג זה, בחרנו להקדיש את טור המורשת ולהאיר בזרקור את תרומתם הרבה של בני העדה לחיל המודיעין וליחידה 8200 בפרט, ולאחל למשרתים בקבע, בסדיר ובמילואים ובני משפחותיהם, כמו גם לעדה כולה –

زيارة مقبولة – وكل عام وإنتم بخير!

מבוא

האוכלוסייה הדרוזית מונה כיום בישראל כ 1.6% מכלל אזרחי ישראל, אך מן הידועות היא כי אחוז ההשתתפות של בני העדה בכוחות הביטחון הינו גבוה לאין שיעור, ובני ובנות הקהילה מעורבים בתחומי חיים מגוונים בחברה הישראלית בעשייה ענפה.רבים מבני העדה נפלו מקום המדינה במהלך שירותם הצבאי, ומאז פרצה מלחמת חרבות ברזל ב- 7.10.2023, נוספו 12 חללים מקרב בני העדה, הבכיר מבניהם הוא מפקד חטיבת השריון 401 אל"ם אחסאן דקסה שנפל בקרב ברצועת עזה. חלל נוסף שראוי לציינו בהקשר זה, הוא סא"ל מחמוד ח'יר א-דין, בן העדה, ששירת במערך המבצעים המיוחדים של אמ"ן ונפל במהלך מבצע "פירות טרופיים", ברצועת עזה בשנת 2018, ולאחר נפילתו עוטר בצל"ש הרמטכ"ל על אומץ ליבו ותושייתו. על אף שנדמה כאילו בני העדה שירתו בצה"ל ובאמ"ן מאז ומעולם, טור מורשת זה, הכולל בין היתר ראיונות עם בני העדה המשרתים ביחידה כיום ומפקדים שלקחו חלק בתהליך זה, יסקור בין היתר את ההיסטוריה של תהליך זה, עד מצבו היום, וייחודיות העדה הדרוזית כפי שהיא באה לידי ביטוי בתחומים השונים.

פרק א' – מיחידת המיעוטים לשירות כלל צה"לי

עם חקיקת חוק שירות חובה בצה"ל באפריל 1956 החל גיוס בני העדה הדרוזית לשירות בצה"ל. בקרב העדה הדרוזית בישראל התנהל ויכוח פנימי בדילמה בין שירות ביחידות נפרדות, לעומת שילוב במלא ביחידות הצבא הרגילות.

המנהיגים הדתיים והאוכלוסייה המבוגרת העדיפו שירות בנפרד באמצעות היחידות הנפרדות, ("יחידות מיעוטים") מכיוון שהן אפשרו לשמור על הזהות הדתית והתרבותית הייחודית, שימשו מסגרת מטפחת ('חממה'), בייחוד לחיילים שסבלו מקשיים שונים, יחידות אלה היוו סמל ומקור של כוח וגאווה לעדה. לעומתם, צעירי העדה התנגדו לשירות בנפרד וסברו שהשירות ביחידות הנפרדות מפריע להתקדמות בצבא ויכול להפריע גם להשתלבות באזרחות לאחר מכן. באופן טבעי, נמצאו גם אלו שסברו שניתן להמשיך ולקיים את יחידת המיעוטים בצד אפשרות בחירה לשירות ביחידות הצבא הרגילות.

אחד מיתרונותיה של המדינה הצעירה היה הקמתה של מערכת חינוך ציבורית, ונגישות ההשכלה הביאה לצמיחתה של שכבת משכילים, בוגרי תיכון ואקדמאים בקרב בני העדה, שחידדה את בעיית קיומה של יחידת המיעוטים והבדלנות שהביאה איתה. בנובמבר 1971 גויס מחזור ובו אקדמאים שגיוסם נדחה עד לסיום לימודיהם, מתוך תקווה שההכשרה שירכשו תפתח בפניהם אפשרויות חדשות בעת שירותם הצבאי. בפועל, הצבא לא נערך מראש לקלוט אותם, ואכזבתם הייתה רבה כאשר הם שובצו בתחילה ליחידת המיעוטים ורק משנת 1972 שולבו לראשונה בני העדה במערך הלוחם של יחידות קרביות בצה"ל: הצנחנים, השריון, ההנדסה והתותחנים.מגויסים בקרב בני העדה שביקשו להצטרף ליחידות דוגמת בית הספר הטכני של חיל האוויר, חיל המודיעין, דובר צה"ל או המחלקה להיסטוריה - נענו בשלילה.

אך טבעי שהתסכול בקרב המשכילים הדרוזים הלך וגבר, והם החלו לדרוש לסגור את יחידת המיעוטים ולשבצם לכל תפקיד בצה"ל, ובכך הניחו גם את הבסיס לשילובם בחיל המודיעין בשנים הבאות.

פרק ב' – השתלבות בני העדה הדרוזית ביחידות חמ"ן

הדרישה של בני העדה לשיבוץ מלא ביחידות צה"ל מחד, והמחסור החמור בדוברי ערבית לאחר מלחמת יום הכיפורים, הביא לפריצת דרך בשילובם של דרוזים באגף המודיעין. (1)

בשנת 1975 גיבשו סא"ל אפרים לפיד, מפקד יחידת המודיעין הגלוי (אוסינט) "חצב", רס"ן שלום הררי ממחלקת איסוף באמ"ן, ואל״מ בנימין בן-אליעזר (״פואד״, לימים שר הביטחון) שכיהן אז כמפקד חט׳ 300 – חטיבת המיעוטים, ונחשב כ-״קצין הראשי למיעוטים״, את רעיון שילוב בני העדה האקדמאיים ביחידת משנה ייעודית במסגרת "חצב" באמ"ן, יחידת "עמיחי". יוזמה זו הייתה טעונה אישור של מחלקת ביטחון שדה (לימים מחב"מ), ראש אמ"ן והרמטכ״ל. ככלל, אמ"ן היה סגור ליוזמות כלל צה"ליות, אך דווקא בתקופת ראש אמ"ן שלמה גזית, בניגוד למקובל באותן השנים, הביע פתיחות מצדו לכמה יוזמות כלל צה"ליות, ביניהן היוזמה לשילוב דרוזים באמ"ן. האלוף גזית התלהב מהפתרון המקצועי והחברתי, ושכנע את הרמטכ"ל רא"ל מרדכי (מוטה) גור לאשר את שילוב בני העדה הדרוזית על אף הסתייגות מחלקת ביטחון שדה, והמהלך אושר ויצא לפועל בשנת 1976. על מנת להניע את התהליך, הוחלט שהמחזור הראשון של "עמיחי" יתקיים במתקן שנבנה בבסיס מרכוס במרומי הכרמל בחיפה, בסיס ששייך היה למפקדת קצין חינוך ראשי, והחיילים בני העדה אף הלכו עם סמל חיל החינוך ולא עם סמל אגף המודיעין. הדבר פגע, ובצדק, בהרגשתם של המשרתים ביחידה, ולאור זאת, כבר במהלך השנה הראשונה אושר צירופם המלא לחמ"ן, והם עברו למתקן עצמאי בשדרות יפה נוף בעיר חיפה.

ב-18 במאי 1976 נערך ביישוב עספיא בכרמל טקס חגיגי לציון השתלבותם של חיילים דרוזיים בחמ"ן, בנוכחות נכבדי היישוב, ןקמנ"ר, תא"ל דב תמרי. הטקס נערך בבית משפחתו של נג'יב חליל, אחד החיילים שהתגייסו למחזור הראשון של "עמיחי", שאמר בטקס: ״….[זהו] מאורע חשוב והיסטורי….לגבי העדה הדרוזית, לרגל שילובנו בחמ״ן. דבר שכולנו חיכינו לו בקוצר רוח, כי עד עכשיו עמדנו על פרשת דרכים: אמון מלא בנו- או אמון חלקי! ההחלטה המבורכת על שילובנו בחמ״ן הורידה עול כבד מעל ליבנו והאירה את הדרך בפנינו, אם כי….הדרוזים הוכיחו את נאמנותם למדינת ישראל ולצה״ל עוד לפני קום המדינה. לכן הייתי אומר בביטחון מלא שהחלטה זו באה באיחור. כיום יש לנו נציגים חיילים בכל יחידות צה״ל: בצנחנים, בגולני, בהנדסה, בשריון, ובחי״ר ועכשיו גם בחמ״ן״.

אירוע זה, בו קצינים מאמ"ן מתארחים ביישובים הדרוזים, הפך למסורת הנמשכת עד היום, ומשקפת את הייחודיות של העדה, מסורותיה וייחודה בנוף הישראלי, בצה"ל וביחידה, ובהמשך הדברים נביא דוגמאות נוספות לכך.

פרק ג׳: השתלבות בני העדה הדרוזית ביחידה 8200

בשנת 1992, קיבל ראש אמ"ן, האלוף אורי שגיא, את המלצת ועדת הבדיקה למבנה אמ"ן, להכפיף את יחידת "חצב" ליחידה 8200. במסגרת הכפפה זו שונה באופן טבעי חלק מהמבנה הארגוני של היחידה, אך יחידת "עמיחי" המשיכה לפעול בחיפה, תחת פיקודו של רס"ב פיליבה, תוך שהיא משנה את מיקומה הפיזי שלוש פעמים מסיבות ארגוניות, ותחת השינוי הארגוני, שובצו חיילים בני העדה גם במתקן חצב באגד גלילות.

לימים, בשנת 2001, ביקר ביחידה 8200 ח"כ משה ארנס, חבר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת ומי שכיהן כשר הביטחון ושר החוץ. מששמע ארנס מאנשי היחידה על המחסור ביודעי השפה הערבית, הציע לגייס דרוזים דוברי ערבית ל-8200.

מפמ"ר המודיעין והב"ר ביחידה דאז, (ולימים מפקדה) תא"ל דני הררי, נטל את היוזמה והציג לראש אמ״ן דאז, האלוף עמוס מלכא, את הרעיון לגייס את בני העדה הדרוזית, שכבר שירתו בחצב כ-25 שנה בהצלחה רבה, ליחידה עצמה.ראש אמ״ן נתן להררי ״אור ירוק״ להתחיל במהלך זה, ובמקביל לגיוס העדה למהלך זה, נדרשה היחידה להתגבר על מכשול נוסף, שלימים חלף לו לחלוטין, והוא התנגדות השב"כ למהלך זה מטעמים שונים.

על מנת לקדם את השילוב נפגש דני הררי עם מנהיגה הרוחני של העדה הדרוזית בישראל – השייח׳ מוואפק טריף, בכדי לקבל ממנו את ברכת הדרך, שחשיבותה רבה, שכן בלעדיה - הסיכוי להיענות בין המלש״בים בעדה - היה נמוך מאד. השייח׳ טריף נתן את ברכתו, אך התנה אותה בכך שלא ימנעו מהמגויסים הדרוזים תפקידים רגישים, מתוך כוונה שלא יהיו רק ״חוטבי עצים ושואבי מים״ אלא בליבת העשייה המודיעינית, כשם שהם בליבת העשייה ביחידות צה"ל האחרות.

לאחר קבלת ברכתו של השייח טריף החל מסע סיורים בכפרים הדרוזים בכרמל ובגליל, אבל היוזמה נתקלה בהתנגדות הצעירים, שחשוב היה להם לשרת בתפקידים קרביים ומשמעותיים, שלוותה לה גם נראות צבאית, מדים, תג ונשק, ולא להיחשב כ-״פקידים״ בתפקידים עורפיים.

לאחר שלב הגיוס, יצא לדרך בשנת 2002 המחזור הראשון, אליו התמיינו 8 מלש״בים, ביניהם סא״ל ה"ק המשרת עד היום ביחידה. הגיוס וההכשרה לוו מעת לעת באתגרים שונים, לדוגמא - במהלך ההכשרה לתפקידם המודיעיני כיודעי שפה ותרבות ערבית, הסתבר כי המכשול אינו השפה הערבית, אלא דווקא השפה העברית, ונדרשו התאמות באופן הלימוד ובתכנים.

אתגר נוסף היה הצורך להפיג את חששותיהם של ״ועד העובדים״: קבוצת הנגדים הוותיקים ששרתו ביחידה שנים רבות, שחששו שיאבדו את יוקרתם ותחומי עיסוקם עם הגעת המגוייסים הדרוזים ליחידה. חשש זה הופג ושיתוף הפעולה בין הותיקים והחדשים, בעיקר בהסתכלות לאחור היום, הינו שיתוף פעולה מוצלח ואיכותי, שהביא להישגים מודיעיניים רבים.

חשיבות השירות המשמעותי, שעלה כבר בשלביו הראשונים של הפרוייקט הביא לכך שהושם דגש על הפניית בני העדה למסלול קצונה בהקדם האפשרי, בכדי שיוכלו לשוב ליישובם עם דרגות קצונה, ומתוך כך לעודד מועמדים לשירות נוספים להצטרף למסלול זה. סא"ל ה"ק שהוזכר קודם לכן אכן יצא לקורס הקצינים הראשון, ובעקבותיו, התגייסו בני עדה נוספים ליחידה.

בתוך שנים בודדות, כבר בתקופת כהונתו של תא"ל דני הררי כמפקד היחידה בשנים 2005-2009, הגיע מספר בני העדה הדרוזית ששירתו ביחידה לכ-70. בראיון עימו, ציין דני כי לתחושתו גיוס צעירי המגזר הדרוזי ״הציל את היחידה״, שהייתה שרויה במשבר קשה בשל היעדר דוברי השפה הערבית בקרב תלמידי התיכון (המלש״בים) במערכת החינוך הממלכתית באותן השנים, עם ירידת לימודי השפה בבתי הספר התיכונים.

תיארנו קודם לכן את ייחודיות הקשר בין העדה והיחידה כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בהתייחסות מיוחדת לחגיה, למסורת ולתרבות העדה. בהקשר זה, פנה מפקד היחידה, תא"ל דני הררי, לראש אכ"א דאז, האלוף אלעזר שטרן, בבקשה לאשר הענקת דרגה בקיצור פז"מ ביום חגם של הדרוזים, ולא רק בראש השנה וביום העצמאות, כפי שנהוג היה, וזאת על מנת להביע הערכה למסורת העדה ולנכבדיה, וכמובן לחיילים המשרתים ביחידה. לאחר שיחה אישית ביניהם, אישר ראש אכ"א, והיחידה יזמה מסורת שבה מוענקת הדרגה בכפר עצמו, על ידי מפקדי היחידה, כאשר לעיתים אף התקיימו יותר מטכס אחד, בצד ח'פלה כמיטב מסורת האירוח הדרוזית.

בנוסף, מסורת ודת העדה זוכות ליחס ולכבוד מיוחד, כאשר מפקד היחידה מתארח אצל נכבדי ומנהיגי העדה ומכבדם במהלך אירועי חג הקורבן הנחגגים בקרב העדה.

ייחודיות האיתור

רואיינו לטובת לקט זה שלושה מבני העדה המשרתים כיום בשירות קבע ביחידה, שלקחו, ועדיין לוקחים, חלק משמעותי בהליך האיתור של היחידה בקרב בני העדה, שראוי להרחיב על עשייתם הברוכה.

מתוך הראיון עם סא"ל ה"ק:

סא"ל ה"ק משרת ביחידה ובצה"ל 22 שנה, בוגר קורס יסוד בהצטיינות בבה"ד 15, שירת בזירה הפלסטינית בשנות האינתיפאדה השנייה כמפקד מחלקה, ומונה למפקד קורס על חיילים בני העדה הדרוזית, לאחריו קיבל דרגות רס"ל בהצטיינות.ה"ק סיים את קורס הקצינים בהצטיינות, ולאחר מכן שובץ בענף משאבי אנוש במטה היחידה כשתפקידו היה לאתר יוצאי סוריה ובני עדה דרוזית לשירות ביחידה.טרם גיוסו לצה"ל ויתר ה"ק על מסלול מסגרת עתודה אקדמאית, אך לאחר תפקידו זה השלים בהצלחה גם יעד זה, וסיים תוכנית שירות לימודים אקדמאית, לאחריה שירת באחד מבסיסי היחידה, עד ששב לבה"ד 15 כרמ"ד רושמים, והוא משרת עד היום בתפקידים משמעותיים בליבת העשייה ביחידה.

מתוך ראיון משולב, רנ"ג מ"ח ורס"ן א"ז:

רנ"ג מ"ח, פרוייקטור היחידה הראשון לבני העדה הדרוזית, מונה בתקופתו של תא"ל דני הררי כמפקד היחידה. מ"ח משרת ביחידה את כל שירותו הצבאי, בשורת תפקידים מקצועיים בכירים, ורס"ן א"ז, כיום רת"ח אוכלוסיות מיוחדות, התגייס ליחידה בשנת 2013 כפרוייקטור למרכז המודיעין והב"ר בסוף שנת 2013, ומה שנועד היה להיות שירות של שני מחזורי גיוס הפך לדרך חיים והוא נותר בתפקיד זה עד היום.

בתפקידיהם לקחו ולוקחים חלק משמעותי ביצירת וחיזוק הקשר עם העדה, בתי הספר ביישובים והמועמדים לגיוס מחד, ועם מחלקת האיתור באמ"ן מן הצד השני.

כאמור, לאור ייחודיות האיתור בקרב בני העדה מינתה היחידה את מ"ח, כיום רנ"ג, בן העדה, כפרוייקטור הראשון, לסייע בתהליך האיתור בתוך היחידה, בגיבוי של ענף האיתור החילי, ולבנות מודל ייחודי לאיתור מועמדים מתאימים ליחידה.

בתחילת הדרך, המיונים של המועמדים הדרוזים בוצעו בגליל, במלון אסיינדה במעלות, בעוד המיונים של המועמדים היהודים בוצעו בתל אביב. גם בנושא זה, לאחר מעורבותו של ה"ק בתקופתו כפרוייקטור, אוחדו המיונים כולם והתקיימו בתל אביב, כאשר השוני היחיד הוא שהמועמדים בני העדה מקבלים כשי לא רק את סמל צה"ל, אלא גם את סמל העדה.

שיתוף הפעולה בין ענף איתור והפרוייקטור ביחידה הינו הדוק, ומועמדים פוטנציאלים מקרב בני העדה המאותרים כבעלי פוטנציאל גיוס, כבר לאחר קבלת הצו הראשון, מופנים להמשך התהליך מול היחידה, כאשר מטרת העל היא להקטין את הנשירה ( המכונה נשר) ולהבטיח תוכנית איתור מותאמת המבטיחה קליטה טובה ואיכותית למתגייסים בפועל, ואכן, לאחר חבלי לידה טבעיים, אחוזי הנשר הלכו ופחתו.

מחויבותם של שלושת המרואיינים, אנשי היחידה, לנושא ניכרת ומוערכת מאד, ואת תפקידם הכפול והמיוחד בתחום האיתור היטיב לתאר בשיחתנו ה"ק: "הייתי צריך לא רק להנגיש את היחידה לדרוזים, אלא גם להנגיש את הדרוזים ליחידה".

סיכום

השתלבותם של בני העדה הדרוזית ביחידה 8200 ובאמ"ן היווה שלב חשוב בקשר המיוחד שבין העדה הדרוזית והחברה הישראלית כולה. לאחרונה פורסם בתקשורת כי עמותת "מרכז מעשה" מפעילה בגליל התחתון מכינה קדם צבאית ייחודית: "מעוז הארז", המכשירה חניכים יהודים ודרוזים לקראת שירות מודיעיני ביחידות אמ"ן בכלל ו- 8200 בפרט, ובה עשרות חניכים בני העדה הצפויים להתגייס לשירות משמעותי בקרוב.בפתח הדברים, הזכרנו את סא"ל מחמוד ח'יר א-דין, שעם נפילתו הפך לסמל ומופת בחברה הדרוזית, לא רק על שירותו הצבאי יוצא הדופן ואומץ ליבו, אלא על מעורבותו החברתית, החינוכית והקהילתית בקרב בני העדה, ואך טבעי הוא שמכינת "מעוז הארז" נקראת לכבודו ולזכרו של סא"ל א-דין, ומהווה המשך למורשתו הצבאית והקהילתית.

מראשית הדרך ב"חצב" ועד לשילובם בליבות הסוד של אמ"ן כיום, תרומתם לעבודת המודיעין, לתוצרי המודיעין ולהישגיה של קהילת המודיעין הינה אדירה.כל זה לא היה קורה לולא יוזמתם ותעוזתם של אנשי אמ"ן הראשונים, מעורבותה וברכתה של הנהגת העדה הדרוזית, וכמובן – חיילי היחידה בני העדה ועשייתם הברוכה.

מקורות