יחידה 8200 [515 דאז] במלחמת ששת הימים

בתמונה: רס"ן אלי ינאי, קמב"צ איסוף, סא"ל שמואל גורן, מפקד יח' 154, אל"מ אלי זעירא, רמ"ח איסוף, רס"ן מוטי כץ, רל"ש ראמ"ן, אל"מ אברהם אילוני מפקד 8200

ב-5 ביוני 1967 יצא צה"ל למלחמת ששת הימים בצפון בדרום ובמרכז. מלחמה קצרה זו שינתה את שטחה של המדינה ובעיקר את אופיה. יום זה ה-5 ביוני נקבע כיום חיל המודיעין לאור תרומתו של חיל המודיעין הן להתרעה והן למלחמה. טור זה נועד להזכיר לנו את אשר עברנו לפני 57 שנים.

רקע – מערך האיסוף לקראת מלחמת ששת הימים 

שנות השישים במאה הקודמת במערך האיסוף עמדו בסימן הפקת לקחים ממבצע "רותם" (ההפתעה שהייתה למודיעין בפברואר 1960 בכניסת כוח שריון מצרי לסיני). אלי זעירא, רמ"ח איסוף דומיננטי ,שמילא קודם לכן תפקידי רל"ש הרמטכ"ל, רע"ן מבצעים, מח"ט 35 ורמ"ח מבצעים במטכ"ל, חולל מהפכה במערך האיסוף במתן עדיפות לסיגינט וביצירת יכולות איסופיות מבצעיות.

שנות השישים הראשונות עמדו בסימן התעצמות של מדינות האיום המרכזיות מצרים וסוריה בנשק רוסי מערכות הנשק המתקדמות ביבשה, באוויר, בהגנה האווירית ובים היו ברובן חידוש למודיעין הישראלי ולצה"ל והיה הכרח להכניס טכנולוגיות איסופיות למעקב אחריהן. אחד האתגרים הללו היה הכנסת ממד חדש למערכת האיסוף – האלינט..

באמצע שנות השישים השקיע מערך האיסוף מאמץ עיקרי במעקב אחר ההיערכות הבינערבית אחרי ועידת הפסגה הערבית הראשונה בשנת 1964 שבה הוחלט להקים את "המפקדה הערבית המאוחדת" ואת אש"ף. הועידה החליטה גם על מפעל ההטיה של מקורות הירדן, החלטה שפתחה עידן של תקריות בצפון שחייבו כיסוי איסופי שוטף באמצעות סיגינט, יומינט ותצ"א. המעורבות המצרית במלחמת האזרחים בתימן נתנה למערך האיסוף הזדמנות חשובה להכיר את כושר הלחימה של המצרים הן באמצעות סיגינט והן באמצעות סוכני המוסד, לוחמיו וקשריו עם שירותי המודיעין באזור ובעולם.                                

בכל הנוגע לתמונת מצב הסד"כ – היערכות ופעילות – הכיסוי האיסופי היה טוב, ובחלקים רבים טוב מאוד, בעיקר בנוגע לחילות האויר הערביים ולחיל הים המצרי. גם כניסת הכוחות לסיני במאי 1967 לא הפתיעה את חיל המודיעין, שלא כמו באירוע "רותם". עם זאת היכולת האיסופית ברמת כוונות המנהיגים היתה מוגבלת. לכן, בתקופת ההמתנה (מושג שנתייחס אליו בהמשך) לא היתה לנו היכולת לדעת מהי כוונתו של נשיא מצרים עבד אל-נאצר. 

מן הראוי לציין את פעילותו ביחידה של סא"ל שאול שמאי (על שמו נקרא מבנה שאול) – בעל יכולת מדהימה לשבור צופן ערבי ועל כך היה היחיד שזכה לצל"ש הרמטכ"ל שלא על פעולה קרבית (1972). 

סיגינט

בתקופה זו הבשילה ההכרה, שהלכה והתפתחה מאז שנות החמישים שהמודיעין האלקטרוני הסיגינט (האזנה) הוא גורם דומיננטי בסל האיסופי. התרחב באופן מסיבי כיסוי מקורות סיגינט בעולם הערבי, כולל כניסה לתחומים חדשים, נוצרו יכולות מבצעיות שחוללו פריצות דרך איסופיות לתחומים ולהיקפים שלא נודעו עד אז. 

באותה תקופה זיהה המטכ"ל איום משמעותי מצד חיל האוויר המצרי לתקוף את הכור הגרעיני בדימונה. איום זה חייב תשובה מבצעית של חיל האויר הישראלי בתוך דקות, ולצורך זה נדרשה יכולת מודיעינית לעקוב אחרי חיל האוויר המצרי בקצבי זמן שלא הכרנו קודם. היערכות לאיום זה  נודעה בשם "סנטור" וזו היתה הזדמנות ליחידת הסיגינט (אז יחידה 515) לשדרג את יכולותיה :נרכש ציוד האזנה, נוספו אנשי מקצוע בתחומי הכיסוי השונים, שופרו נוהלי הדיווח, הודק הקשר עם ענף מודיעין אויר, הוקמה מסגרת של מדור להתרעה ודיווח "שופר" (לימים נקראה "חותם") ועוד. גם באמ"ן הוקם לצורך זאת מרכז דיווח משופר (מד"ת שהפך אחר כך למנמ"ת).  

בתקופה זו נכנסו לארצות ערב מערכות רדיו טלפון חדשות, ולמרות מאמץ רב של הערבים לשמור על ביטחון שדה, יחידה 515 (8200 כיום) התמודדה בהצלחה עם כיסוי אפיקים רבים יותר ועם הרחבת אפיקי קשר בדיבור, לא במורס. התח"ל היה מקור חשוב למידע מדיני. נזכיר כי בתקופה זו לא היו לוויינים, לא כבלים תת-ימיים וכמובן לא אינטרנט. אז גם נכנס האלינט לפעולה – מעקב אחר מכ"מים נייחים ומוטסים. המכ"ן – מגלה הכיוון של מערכות הקשר הערביות – הוסיף ממד חשוב לאיתור מקום היערכות האויב.  

הישג חשוב ביום השני למלחמה היה יירוט השיחה בין נשיא מצרים נאצר למלך ירדן  חסין. שר הביטחון לחץ לפרסם בתקשורת את השיחה הזאת.  היתה דילמה גדולה מבחינת ביטחון מקורות : אהרון (אהרלה) יריב, ראש אמ"ן הדומיננטי ו שכיהן בתפקידו כבר ארבע שנים, המליץ שלא לפרסם את השיחה. שר הביטחון משה דיין החליט למרות זאת לפרסם. ההישג התעמולתי והרווח היוקרתי למודיעין הישראלי היו רבים, ואולם נזק מיידי רב נגרם לכיסוי הסיגינטי, ורשתות רבות חדלו מפעולתן.  

תאריכים משמעותיים – תקופת "ההמתנה" עד פרוץ המלחמה 

רצף של אירועים שהחל באביב 1967הוביל, בסופו של דבר, ליציאתה של ישראל ל"מלחמת ששת הימים" אשר התנהלה בימים 5 – 10 ביוני 1967 בין ישראל לבין מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. להלן תאריכים משמעותיים לפני פרוץ המלחמה :

14 במאי – סגן נשיא מצרים ומפקד הכוחות המזויינים, עבד אלחכים עאמר פרסם פקודת קרב מס' 1 שכללה, בין היתר, הוראות לגיוס הכוחות המזויינים והעלאת הכוננות לכוננות מלאה. בהתאם כוחות מצריים החלו לחצות את תעלת סואץ והחל גיוס כוחות פומבי. 

16 במאי – נערכה ישיבת הפיקוד הצבאי העליון בעקבותיה שיגר הרמטכ"ל המצרי מכתב אל מפקד כוחות האו"ם בו הוא תבע לפנות את כוחות האו"ם לאורך הגבול עם ישראל. 

19 במאי – האו"ם פינה את כוחותיו ובשרם א-שיח' כוחות צנחנים מצרים תפסו את עמדות האו"ם במקום וחסמו בפועל את המיצרים בדרך לאילת.

22 במאי – נשיא מצרים, ג'מאל עבד אלנאצר אמר בנאום בביר גפגפה בפני סגל המפקדים של בסיס חיל האוויר המצרי : "היהודים מאיימים במלחמה ואנו עונים להם אהלן וסהלן".

הימים לקראת סוף חודש מאי עד פרוץ המלחמה ידועים תחת הכינוי תקופת ההמתנה. ראש הממשלה לוי אשכול תבע למצות את ההליכים המדיניים, וכך גם האמריקאים. בממשלה הקולות היו שקולים בעד ונגד היציאה למלחמה. במקביל גבר הלחץ של הרמטכ"ל יצחק רבין וקצינים בצמרת צה"ל אשר טענו כי חסימת מיצרי טיראן ופינוי כוחות האו"ם מעמדותיהם על הגבול מהווים עילה מספקת לפתוח במלחמה נגד מצרים. 

30 במאי – חסין טס לקהיר וחתם על הסכם צבאי עם מצרים לפיו צבא ירדן יהיה תחת פיקודו של הצבא המצרי בעת המלחמה. בחזית מול ישראל עומדות מצרים, סוריה, ירדן ועיראק.

1 ביוני – הוקמה ממשלת אחדות לאומית אליה צורפו משה דיין ומנחם בגין.

4 ביוני – ממשלת ישראל החליטה על יציאה למלחמה. משה דיין מונה כשר ביטחון.

סיכום תוצאות המלחמה

5 ביוני – מבצע "מוקד" – חיל האויר תקף את חילות האוויר של מצרים, סוריה וירדן, השמיד 376 מטוסים ושיתק את מרבית שדות התעופה. ישראל החלה את המלחמה בעליונות אווירית מוחלטת. מבצע זה תוכנן ובצע עפ"י מודיעין ערכי ביותר שהגיע מהיחידה ממקורות הסיגינט והאלינט שאיפשרו את ביצועו המוצלח.

במהלך ששת ימי הלחימה כבשה ישראל את סיני, רצועת עזה, רמת הגולן, הגדה המערבית ומזרח ירושלים. שטח המדינה גדל פי שלוש.

לכוחותינו נהרגו 779 איש, נפצעו 2593 איש. נפלו בשבי 15 איש.

לצבאות ערב נהרגו 21500 איש, נפצעו כ – 45000 ונפלו בשבי 6000 איש.

למצב החדש בשטח היו בהמשך השלכות משמעותיות על יחסי הפנים של ישראל ועל יחסיה עם העולם הערבי ושאר העולם. בהתאם להיערכות המודיעינית בעקבות המלחמה נפרסה היחידה בשטחים שנוספו – סיני, רמת הגולן ויהודה ושומרון – והוקמו בסיסים ומתקנים על מנת לתת כיסוי מודיעיני בהתאם למצב החדש. 

המערך הפרוס של היחידה במהלך המלחמה

 ביחידה היו באותם ימים 1894 איש כולל מילואים. ביניהם היו 35 קב"רים, 21 סדירים ו – 14 מילואים. אנשי היחידה פעלו במסגרת שלושה פיקודים (שלוש מחלקות ביקורת קשר), צוות האזנה אשר ליווה את חט' 8 ברמת הגולן וצוות האזנה מוטס שפעל עם הצנחנים.

הגזרה הצפונית 

בסיס צפון (ליד בית הספר הטכני של חיל האוויר באיזור חיפה). ייעוד הבסיס: חומר צבאי סורי, תח"ל מפע"ם (המפקדה הצבאית המאוחדת מצרים – ירדן – סוריה), לבנון ועיראק.

בסיס "אררט"  (היה ממוקם ליד בית ההבראה של המשטרה בהר כנען בצפת. לימים התפתח באיזור בסיס מישר). ייעוד הבסיס : רשתות או"ם, תג"מ סורי, חיפוש רשתות ת"ג ותג"מ סוריות, אלינט בחוליית "שמואל", תח"ל מצרי.

הגזרה המרכזית

בסיס "מיס קרי" (הוקם בשנת 1959). לימים בסיס "הראל"  . ייעוד הבסיס : חומר צבאי ירדני. ת"ג ותג"מ ח"א מצרים. 

הגזרה הדרומית

בסיס דרום  (באר שבע – תחנת הרכבת התורכית). ייעוד הבסיס : רשתות צבא מצרי בת"ג. הבסיס היה קיים ופעל בשנים 1948 (עם כיבוש העיר באר שבע במלחמת העצמאות) עד שנת 1967 אז הועבר לגוש מגן והוקם שם כבסיס מוריה. 

בסיס "מוריה" – (גוש מגן) הבסיס כיסה ת"ג נמוך צבא מצרים. בימי המלחמה פעלה ההאזנה בשני האתרים – בסיס דרום ובסיס מוריה .    

מפקדת היחידה – מדור חיפושים

מדור 108 (לימים מדור 128)

לזכות מדור החיפושים איתור שיחת נאצר – חסין (השיחה המפורסמת בין נשיא מצרים ג'מאל עבד אל נאצר לבין המלך חסין) בתחילת המלחמה. נשיא מצרים תיכנן עם המלך חסין להפיץ הודעה משותפת שקרית לפיה מטוסים של ארה"ב ובריטניה תוקפים את מצרים מנושאות מטוסים וכי מטוסים מצריים מפציצים שדות תעופה בישראל. נאצר הונה את המלך וכך גרר אותו להשתתף במלחמה. על פי החלטת שר הביטחון משה דיין פורסמה השיחה בכלי התקשורת ככלי במערכת המדינית שנוהלה באותם ימים.

רשת מכ"ן ארצית

פעלו חמש חוליות מכ"ן ת"ג :

"גריזים", מפקדת היחידה, "אריאלה"(ליד מדרשת שדה בוקר), מוריה, "שקמונה" (איזור אילת).

סיכום

א . התהליך המרכזי שעברה היחידה מאמצע שנות הששים ועד מלחמת ששת הימים היה היערכות למתן התרעה תוך שניות, היערכות שהציבה אתגר גדול מאוד. שינוי התפיסה היה בהבנת הצורך במעקב אחר חיל האוויר המצרי בפרקי זמן של דקות ושניות.

ב . בשנים שלפני מלחמת ששת הימים, על רקע המצב הגיאופוליטי במזה"ת, ולנוכח המתיחות מול מצרים וסוריה, נבנתה ביחידה יכולת מעקב אחר רשתות ח"א מצרי (ת"ג, תג"מ ותגמ"ג) כולל מפקדות ח"א והבסיסים (כולל שבירה ופענוח של כ"סים). בעיקרון הקמת בסיס "הראל"/"מיס קרי"  נתנה מענה למקורות ח"א.

ג . בהקשר ישיר להצלחת המלחמה יצויינו הנתונים להלן :

    1 . תרומת היחידה להצלחת מבצע "מוקד" היתה משמעותית ביותר.

   2 . נזקף לזכות היחידה מודיעין איכותי לגבי סד"כ והיערכות כוחות האויב, רמת הכוננות שלו ושגרת הפעילות        בשדות התעופה כולל דוח"ות תקינות.

   3 . מידע החל לזרום ולהגיע כבר מ – 14 במאי 67 עם הגעת סימנים מעידים לכניסת כוחות יבשה מצריים         לסיני. כתוצאה  מכך שינתה מח' המחקר את העכרת המודיעין שלה לשנים הקרובות והחלה לעקוב אחר יכולות הצבאות המצרי והסורי ולנסות ככל האפשר לעמוד גם על כוונותיהן. 

   4 . משך תקופת "ההמתנה" לפני היציאה לקרב איפשר להכין תשתיות ולהפעיל הדרכות מקצועיות הן ביחידה והן בכלל צה"ל.

כתב – מנחם בידרמן  ערך נעם שפירא.