מבצע "תרנגול" היה מבצע שנערך ב- 28 באוקטובר 1956, ובו הופל מטוס איל 14 מצרי שבין נוסעיו היו אמורים להיות הרמטכ"ל, המרשל עבד אלחכים עאמר, וקציני המטכ"ל המצרים הבכירים בדרכם מסוריה למצרים לאחר חתימת ברית הגנה בין שתי המדינות.
מטרת הלקט – להציג את תרומת יחידה 8200 (אז יחידה 515) למבצע, במהלכו ואחריו. דבר המבצע פורסם לראשונה ב-1989, ובפרסומים השונים המפורטים על המבצע עד כה תרומתה החיונית של היחידה הוצנעה.
רקע
המבצע התקיים יום קודם למבצע "קדש", שהחל ב- 29 באוקטובר 1956 בהצנחת גדוד צנחנים בעומק סיני. במבצע "קדש" צה"ל כבש את עזה ואת חצי האי סיני כחלק משיתוף פעולה בין ישראל בריטניה וצרפת, שביקשו להשתלט מחדש על תעלת סואץ שהולאמה על ידי נשיא מצרים, גמאל עבד אלנאצר, ולהביא להפלת משטרו. הפלת המטוס ועליו כל ההנהגה הצבאית המצרית הייתה מיועדת להביא לדמורליזציה ולשיבוש מוחלט של המערכת הצבאית המצרית לקראת מבצע "קדש", ולפגוע בהתרקמות ברית ההגנה בין מצרים וסוריה.
מבצע "תרנגול" לא השיג את מטרתו המלאה. המטוס המצרי אותר, זוהה והופל לים אך הרמטכ"ל עבד אלחכים עאמר וחברי המטכ"ל האחרים טסו לבסוף במטוס אחר מסוג דקוטה.
דבר המבצע נשמר בסוד עשרות שנים. הוא נחשף בראיון עם הטייס שביצע את המשימה, יואש צידון (צ'אטו – לימים אל"מ וחבר כנסת), שהתפרסם בעיתון מעריב ב- 20 בינואר 1989, ואחר כך בפירסומים נוספים (ראו פירוט חלק מהם בהמשך). צידון הטיס את המטאור, מטוס קרב אל-ראות בריטי מטייסת 119 ("עטלף") שהיתה בשלבי הקמה. טיסה מבצעית ראשונה זו היתה רצופה בתקלות ואתגרים קשים, והמטוס נחת בסופה ריק מדלק במיכליו.
מטוס מטאור NF13 (צילום: יואש צידון-ביום בליל בערפל)
יחידה 8200, בכינויה אז, יחידה 515, נטלה במבצע חלק חשוב, וחלקה מוצג כאן לראשונה.
חלקה של יחידה 8200 בזמן המבצע ואחריו
הידיעות על טיסת הרמטכ"ל המצרי וקציני מטהו מקהיר לדמשק נתקבלו ממקורות גלויים והובילה ליזום המבצע ולאישורו בדרגים הבכירים ביותר.
לקראת יציאת המשלחת המצרית לדמשק בבוקר יום 28 באוקטובר 1956 היה ניסיון לבצע מארב אווירי אך מטוסי המשלחת לא אותרו, והיירוט לא צלח.
המידע על חזרת המשלחת המצרית מדמשק, נקלט כנראה על ידי אליהו עזיז מיחידה 515, והיחידה עם מודיעין חיל האוויר (אויר/4) נערכו במהירות ללווי המבצע. הכיסוי למבצע התבצע בבסיס "המגדל" בבית וגן בירושלים, והאחראי במקום היה רס"ן יצחק ניסן. לבסיס בירושלים הועלו בהתרעה קצרה גם נציגי חיל האוויר ובהם סרן אלי הר-אל (דובינסקי), ראש מדור מחקר מצרים במודיעין חיל האוויר.
אלי הראל ישב במקביל לאיש הקליטה מיחידה 515, והם איתרו את שידורי המטוס שיצא לדרכו, וטס בנתיב אזרחי מעל הים התיכון במרחק כמה עשרות מיילים מחופי ישראל. האלחוטאי במטוס דיווח בתכיפות רבה את מיקומו במורס גלוי ב- Q-Code, והנתונים הועברו מיידית לחיל האוויר באמצעות הנציג ואיפשרו לבקרה, שהסתייעה עם איתורי מכ"מ, לכוון את המיירט, מטוס מסוג מטאור לטיסת לילה שהוטס על ידי יואש צידון ואלישיב (שיבי) ברוש מטייסת 119 שאך קמה. יואש צידון ידע על ההאזנה המלווה, והונחה ישירות על ידי מפקד חיל האוויר דן טולקובסקי לפתוח באש לאחר שזיהה את מטוס האיל-14.
עם הפגיעה במטוס, האלחוטאי במטוס הספיק לשדר אות מצוקה S.O.S., אך הוא כנראה נפגע מהירי של מטוס המטאור המיירט והתמוטט על מפתח המורס, ששידר צליל רצוף שנקלט עד להיעלמותו עם טביעת המטוס בים.
באופן מוזר, שידורי המיקום של המטוס, ואות המצוקה שנקלטו בבסיס "המגדל", לא נקלטו על ידי המצרים או בקרות אויריות קרובות במרחב, למעט במרוקו. היעלמותו של המטוס התבררה למצרים רק מאוחר יותר, והם קיימו בירורים וסריקות אוויריות מוגבלות, כולל סיוע בריטי לאיתורו. בהודעתם הם טענו כי נעשה ניסיון להפיל את המטוס, אך לא ידוע מה היה הבסיס לטענה הנכונה לכשעצמה. פרוץ מבצע "קדש" למחרת, הסיט את תשומת הלב מהיעלמות המטוס ומהסריקות אחריו.
ביום שלאחר היעלמות המטוס נקלטו במחלקת קליטה במפקדת 8200 בגלילות, בפיקוד רס"ן מילטון מילר, מספר מברקים בענין, ששפכו אור ממקור ראשון על מאמצי האיתור:
ב- 29.10.1956, בבוקר שלמחרת הפלת המטוס, נקלט מברק שנושאו היה מטוס איליושין נעדר. המברק שנשלח מקהיר לנספח הצבאי המצרי בדמשק, דיווח כי המטוס שליווה את מטוסו של המפקד הכללי לא הגיע. המטוס המריא ביום 28 באוקטובר בשעה 23:00 עם כמה מפקדים מש"ת אלמאט'ה בדמשק לקהיר וטס בנתיב מסחרי. הנספח התבקש לברר עם המודיעין הסורי והירדני אם יש בידיהם ידיעות בענין. (המקור: נחש 1, נקלט ב-10:52 ופוענח ב-13:30)
מאוחר יותר, סניף המפקדה המשותפת בדמשק השיב למפקדה הכללית המצרית של הכוחות המזוינים כי המטוס עזב את דמשק בשעה 21:30. הוא התקשר לאחרונה לשדה התעופה בירות במרחק 67 מייל מערבה ואחר כך נפסק הקשר עימו. חיפושי המטוסים הסוריים לא העלו דבר אך הם נמשכים. במברק צוין כי שדה תעופה במרוקו קלט קריאות עזרה ממטוס אלמוני בשעה 22:00 בערך. (מקור: נחש 2 , נקלט ב-13:12 ופוענח ב- 17:45).
בשעה 18:15 נקלט במקוטע מברק עם רשימת הנספים שכללה 16 שמות.
בשעת ערב, הנספח הצבאי המצרי בביירות דיווח במברק אל המודיעין המצרי בקהיר כי מטוס 1116 מטייסת 3 הגיע לביירות בשעה 14:00 לחפש את המטוס האבוד. הוא נתקל ב- 4 מטוסי הוקר-הנטר בריטיים שניסו נאלצו לנחות בקפריסין. (מקור: נחש 2, 21:00)
מאוחר מעט יותר, הנספח המצרי בביירות דיווח במברק כי התקשורת האחרונה מהמטוס לשדה התעופה ביירות היתה ב- 21:58 בהיותו במרחק 100 מייל ימי דרומית לצידון ו-73 מייל ימי מערבית לחיפה (מקור : נחש 2, נקלט ב-21:40 ופוענח ב- 23:30)
יצוין כי ב- 29.10.1956 בשעה 11:20, דווח ברשת מודיעין פיקוד מזרח כי תחנת הביקורת האלחוטית (קרי – תחנת האזנה) קלטה יום קודם תקשורת בין שתי אוניות, ולפיה המשך החיפושים אינו הכרחי כי הטייסים טבעו עם המטוס. מודים על העזרה המהירה והיעילה, וכי החיפושים נפסקו ב- 28 באוקטובר 08:30 GMT. יתכן כי חלה טעות בתאריכים או כ
י המדובר באירוע אחר.
דבר 30.10.1956 עמ' 1
ידיעות אחרונות 30.10.1956 עמ' 1
סיכום
מבצע "תרנגול" היה מבצע רגיש שחייב מודיעין אווירי מדויק ביותר. היחידה הצליחה לספק מידע זה בזמן אמת, ואיפשרה לאתר במהירות את מטוס איל-14 שעל סיפונו היו אמורים להיות הרמטכ"ל ובכירי המטכ"ל המצרי. הפלתו היתה מביאה לשיבוש משמעותי בהתנהלות ומוראל צבא מצרים ערב מבצע "קדש" לכיבוש חצי האי סיני. המבצע נכשל כי הרמטכ"ל המצרי התעכב וטס במטוס אחר מסוג דקוטה. גם עליו היה מידע וניתן היה ליירטו, אך מפקד חיל האוויר החליט לא לבצע יירוט נוסף, יתכן מתחושה של חוסר אמצעים ויכולת מבצעית ליירוט לילה שהיה אז בראשית דרכו בחיל האוויר.
חקר וכתב: יוסי דגן נובמבר 2022
תודה מיוחדת לד"ר אליהו הר-אל, אז נציג חיל האוויר בעת המבצע בבסיס "המגדל", שעדותו איפשרה להציג בלקט מורשת זה את תרומת היחידה בזמן אמת וממקור ראשון.
מקורות:
ארכיון צה"ל, תיק 2003/ 293, תקשורת צבאית מצרים – סוריה 28-30.10.56
מבצע "תרנגול" - תחקיר שנכתב על ידי הטייס אלישיב (שיבי) ברוש ומופיע באתר:
ראיון עם ד"ר אליהו (אלי) הר-אל (דובינסקי), ראש מדור מחקר מצרים במודיעין חיל האויר בדרגת סרן בעת המבצע, 24.11.22
ראיון עם יואש צידון על מבצע "תרנגול" ע"י מודי שניר, מרץ 2009
יצחק בן חורין, "האיש שהפיל את המטכ"ל המצרי", מעריב, מוסף סוף שבוע, 20.1.1989, עמ' 13-10
יוסף ארגמן, מלחמת הצללים, ההוצאה לאור של משרד הבטחון, 2007, עמ' 51-44. התיאור בספר זה הינה "ספרותית", וקיימים בה אי דיוקים ומידע חסר ובכלל זה סוג המטוס המיירט, בסיס הקליטה שבו נקלטו מיקומי המטוס ועוד.
אליהו עזיז, ויקיפדיה
Comments