ה"מגדל" בירושלים: תחילת האזנה לתקשורת הטקטית של חילות האויר הערביים

תמונת ה"מגדל" כיום 

ב-5 ביוני 1967, לפני 56 שנה, פרצה מלחמת ששת הימים שהרחיבה את גבולות המדינה בדרום, ובצפון והעבירה את הגבול המזרחי מהגדה המערבית לקו הירדן. חיל המודיעין קבע את ה-5 ביוני מדי שנה ליום החיל. 

בשנים שקדמו למלחמה הזאת משימתה העיקרית של היחידה הייתה להתריע על אפשרות לתקיפה מהירה מצד צבאות ערב שסבבו את גבולותיה הצרים של המדינה. לצורך זה, היחידה איתרה מיקומים להקמת בסיסי קליטה שיתריעו על כוונות תקיפה כאלה מהאוויר או מהקרקע. 

ירושלים היתה מוקפת בגבול עם ירדן ("הקו הירוק") והיחידה היתה זקוקה לאתרים מתאימים להקמת בסיסי האזנה בתוכה ובקרבתה. אחד האתרים הראויים לציון בירושלים היה בסיס קליטה שנקרא "המגדל". אתר זה היה ממוקם על מגדל מים ברחוב הפיסגה 19 בשכונת בית וגן, אשר מול הר הרצל. האתר היה אחת הפסגות הגבוהות ביותר באזור ירושלים, והוא סיפק קו ראייה לעומק המרחב הגיאוגרפי שמסביב. באתר זה החלה ההאזנה לתקשורת הטקטית  של חילות האוויר של מדינות ערב. 

במסגרת פעילות המורשת תיעדנו את הידוע על אתר קליטה מיוחד זה, על פי זכרונותיהם של וותיקי היחידה ונציגי חיל האויר (נח"אים) אשר שירתו במקום, או שהיו קשורים בצורה ישירה או עקיפה אליו כגון: סרן (ד) מנדלאוי שלמה, רס"ר(מיל.) אברהם יצחקי, סרן(מיל.) מיכאל בר-יהודה, אלי הראל (דובינסקי), יהושע חורש ואחרים. 

בתחילת שנות החמישים היחידה החלה להיות מודעת לפוטנציאל המודיעיני והמבצעי הטמון בהאזנה לתקשורת הטקטית של  חילות האוויר מסביבנו. מבין הגורמים לעליית המודעות לכך ניתן לציין ספר בשם "המפציצים המריאו עם שחר" שיצא בעברית ב-1954 בהוצאת "מערכות" של משרד הבטחון  והוענק אז לקציני צה"ל. הספר עסק בחלקו בנושא ההאזנה הבריטית למטוסים גרמניים במלחמת העולם השניה. על כך נוספו מאמציו של סרן מיכאל בר-יהודה מולדובן, איש מודיעין חיל האויר (אויר/4) ששרת כנח"א בשרות מודיעין/2 (ש.מ. 2 - כינויה הראשון של יחידה 8200 של ימינו), וניסה גם הוא לקדם את פיתוחה של יכולת זו. 

ב-1956, קודם למבצע "קדש", נערכו מספר ניסויי קליטה קרקעיים ומוטסים לצורך בדיקת ההיתכנות והערכיות המודיעינית של תקשורת זו באשקלון בירושלים ובהר מירון. ניסוי קליטה מוצלח נערך באשקלון, במשטרת ג'ורא (שהוסבה מאוחר יותר לאתר הנופש לחיילים) בפיקודו של אריה סורקיס לקליטת תקשורת מטוסי חיל האויר המצרי שפעלו בש"ת צבאי באל עריש. את הניסוי שימשה בין היתר אנטנת חרב שסופקה על ידי סרן מולדובן. הניסויים ובדיקת החומר שנקלט על ידי חיל האויר הוכיחו את הערך המודיעיני הרב בהאזנה לערוצים הטקטיים של מטוסים. 

על הניסוי באשקלון סיפר שלמה מנדלאווי, שהיה מפקד צוות האלחוטנים:

        "בשנת 1956 נקראתי לבצע פעילות חיפושים והאזנה לח"א המצרי, כצוות ראשוני בפיקודי, בדרגת סמל. הצוות מנה 2-4 אלחוטנים במטרה לגלות ולאתר פעילות ח"א אויב. לא היה לי ולצוות שום ניסיון קודם בנושא זה. הפעילות הייתה  גם עם טיסות האזנה וגם על הקרקע. בטיסות הראשונות , שהיו לנו התלווה אלינו איש מודיעין ח"א שלנו כדי לסייע בהבנת החומר הנקלט ולכוון את פעולות החיפושים אחר תדרים שונים של האויב".

לאחר הניסויים, ולאור יתרונות מיקומו הייחודי, הוחלט למקם בסיס קליטה לתקשורת זו על המגדל בבית וגן, אשר שימש בתקופת המנדט הבריטי נקודת תצפית של הצבא הבריטי. 

המגדל היה בנוי מבריכת מים מבוטנת סגורה, שנישאה על ארבעה עמודי בטון גבוהים המוצבים על משטח בטון. בחלקו התחתון של המגדל פעל בית כנסת שכונתי קטן (שבינתיים התרחב מאד), אשר מתפלליו סגרו את השטח סביב ארבעת העמודים וכך יצרו חלל תפילה. בית כנסת קטן זה היה ה"קומה" הראשונה של המגדל. מעליה, היחידה הכשירה שתי קומות נוספות והקומה העליונה, השלישית, הותקנה לעבודה הייעודית. היא כללה מספר עמדות הפקה שחוברו לאנטנות קליטה שהותקנו על עמוד בגג המגדל. הקומה האמצעית הוקצתה למגורים עבור אלחוטני/חיילי המקום. התנאים הפיזיים במקום היו צפופים מאד ולא נוחים. לכך התווסף הקושי ל"חיים משותפים" עם באי בית הכנסת השכונתי, ואילוצי הנגישות בשבתות ובחגים בשכונת בית וגן הדתית. 

העבודה במגדל היתה בשתי משמרות:

1. 8-7 אלחוטנים בשעות  07:00- 13:00.

2. 3-2 אלחוטנים בשעות 13:00- 19:00. במשמרת זאת היו האלחוטנים עוסקים בשקלוט החומר הרב, שנקלט במשמרת בוקר.

3. לא היה כיסוי בשעות הלילה.

במגדל פעל בדרך כלל נציג חיל האוויר (נח"א) אשר ריכז והנחה את פעילות הדיווח והכוונת הכיסוי. הדיווח השוטף  למטה  חיל האוויר נעשה ע"י הנח"א באמצעות קו טלפון נל"ן ישיר. בהעדרו של הנח"א  נעשה הדיווח ע"י האלחוטן הבכיר במשמרת. נח"א ראוי לציון ששרת במקום ב-1958 היה אליעזר ("צ'יטה") כהן לימים אל"מ וחבר כנסת. כהן היה טייס קרב שהושבת זמנית בגלל פציעה וכתושב ירושלים הוצב לשירות במקום. הוא השתלב במהירות, ובקיאותו במונחי תעופה סייעה רבות לצוות היחידה להבין את תכני הקליטות ולשכלל את שיטות העבודה.   

בצוות ששירת במתקן הזה מצאנו את השמות הבאים:-  

1. מפקח/ מפקד: שלמה מנדלאווי.

2. אלחוטנים בקבע: יצחקי אברהם, לאור אליהו (מפקח), יצחק ציפורי, סמ"ר שיראזי (שזר) יעקב, סמל חרדון שאול, סמל ברזילי (חדד) יצחק, רס"ר חגה כדורי ורס"ל ירוחם יוסף.

3.  אלחוטנים בשירות חובה: רב"ט יצחק רוני (סעיד), רב"ט חבושה שלמה, רב"ט זאב שם-טוב, סמל דנה נסים, רב"ט כוויתי יעקב, טור' שמואל מנשה ורב"ט זלוף דויד.

4. אלחוטני מילואים: יהושע חורש ואחרים.

סה"כ : כ 15 אלחוטנים ואנשי קבע.

הבסיס פעל עד שנת 1961, והעיסוק בתחום עבר לבסיס בהר אורה. הסיבות להחלטה לעבור לבסיס החדש היו:

1. הצורך בהרחבת הכיסוי ובתוספת עמדות.

2.  שכונת בית וגן מסביב למגדל התרחבה והתפתחו הפרעות לקליטה, קשיי גישה למקום בעיקר בשבתות וחגים וסיכוני בטחון מידע. 

בין המבצעים שבהם הבסיס מילא תפקיד חיוני:

1. הפלת מטוס איל 14 שנשא את קציני המטכ"ל המצרי מדמשק לקהיר ב-28 באוקטובר 1956. שידורי המיקום של המטוס אותרו ונקלטו בבסיס ואיפשרו את הנחיית מטוסי הקרב שהוזנקו להפלתו. 

2. הפלת מיג 17 מצרי ופגיעה באחר על ידי מטוסי מיסטר של חיל האויר ב-20 בדצמבר 1958. החדירה אותרה בבסיס והתרעה הועברה ישירות למטה חיל האוויר. 

יצוין כי ערב "מלחמת ששת הימים" (יוני 1967) הוכשר המגדל לשמש מתקן חירום וגיבוי לבסיס בהר אורה שישב על קו הגבול עם ירדן ("הקו הירוק"), אך בסופו של דבר לא היה בכך צורך. 

בתוך זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים תחום הכיסוי שהיה בהר אורה הועבר לבסיס המרכזי שהקימה היחידה בסיני בסוף שנת 1967 הוא בסיס "בבל" באום ח'שיבה.

אנטנת הקליטה שהוקמה בבסיס בהר אורה נמצאת כיום משוחזרת במפקדת היחידה על "שביל המורשת" בדרך למבנה שאול.

הטור נכתב ע"י יוסי דגן שחידש ועידכן לקט שנכתב במקור על ידי סא"ל (ד) משה עזוז יחד עם מנחם בידרמן. עורך ראשי אל"מ (ד) נעם שפירא.